<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פ"ג</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אעפ"י שאמרו אסור לו לאדם לצאת לדרך עד שיתפלל פעמים שאדם משכים לצאת לדרך קודם שהגיע עונת התפלה ולפעמים שאדם טרוד ואין לבו פנוי ואינו יכול להתפלל עד שיצא לדרך ולפי שיש בתפלת הדרך דינים שאינם כשמתפלל בבית הכנסת אסדר הלכות תפלה להולכים בדרך.
<h2>דף ל:</h2>
ולפי שמעלת התפלה מעולה והוא העבודה של בני גלות כמו שאמרו חז"ל ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה. אבאר קצת ממעלתה וצריך אליה האדם לפי שהוא אצל רוב ההמון כמצות אנשים מלומדה: אחר שנברא האדם מיסודות הארבעה וחומרו קרוב לחומר הבהמה ואי אפשר לחיות בלתי מאכל ומשתה ובעת גדלו לא יגדל ולא ישוב הנתך ממנו בלתי המזון ובעת עמידתו לא יעמוד זולתו. ובעת ירידתו והולך וחסר יחליף הנמס והנמוח ממנו בענין שלא יחסר מכל וכל עד בוא עת חליפתו וחננו השם ית' להכין לו מאכלים משונים. כי יקוץ האדם במין המאכל האחד כמו שמצאנו בתורתנו השלמה כי אבותינו קצו במן היורד מן השמים אשר טעמו כטעם לשד השמן וכצפיחית בדבש והבדילו מן הבהמה שהספיק לה עשב השדה ומלבושה העור הנולד עמה ומין האדם צריך בגד ללבוש והכין לו הש"י כל זה ופתח את ידיו והשביעו לרצונו ככתוב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. א"כ השכל יחייב להודות לו ולפארו על כל הטובה אשר הטיב ומטיב. והלא העבד שקנאו רבו לפי שנותן לו מאכל ומשתה מודה לו ומשבחו בהכנעה ושפלות ואע"פ שהאדון מאכילו ומשקהו לצורך עצמו כדי שיוכל לעבוד עבודתו לפי שנותן לו מאכל ומשתה מודה לו ומשבחו ק"ו שחייבים אנחנו לשבח לאדון הכל שאינו צריך לעבודתנו ולמהללנו ותפלתנו ובקשתנו. אלא לצרכנו ותועלתנו. כי הכל שלו. ואם צדקת מה תתן לו.
